איך עובדים אזורי זמן?

כדור הארץ מסתובב על צירו אחת ל-24 שעות, ולכן השמש "זורחת" בכל רגע נתון במקום אחר. כדי שהשעה 12:00 תהיה בערך צהריים בכל מקום בעולם, חולק הגלובוס ל-24 רצועות של 15 מעלות אורך — אזורי הזמן. נקודת הייחוס היא קו גריניץ' (UTC), וכל אזור מוגדר כסטייה ממנו: ישראל UTC+2, ניו יורק UTC-5, טוקיו UTC+9.

למה בפועל זה מסובך יותר?

הגבולות האמיתיים של אזורי הזמן עוקבים אחרי גבולות מדיניים, לא אחרי קווי אורך. סין הענקית, שמשתרעת על פני חמישה אזורי זמן גאוגרפיים, מתנהלת כולה לפי שעון בייג'ינג אחד. הודו ואיראן בחרו בהפרשים של חצי שעה (UTC+5:30, UTC+3:30), ונפאל אפילו ברבע שעה (UTC+5:45). בסך הכל קיימים כיום יותר מ-38 הפרשי זמן שונים בעולם.

קו התאריך הבינלאומי

באמצע האוקיינוס השקט עובר קו התאריך הבינלאומי — המקום שבו "נגמר" יום ומתחיל הבא. החוצה אותו מערבה "מאבד" יום, והחוצה מזרחה "מרוויח" יום. לכן כשבישראל יום שלישי בערב, בסידני כבר יום רביעי בבוקר — ובהוואי עדיין יום שלישי לפנות בוקר.

ואז בא שעון הקיץ...

כ-70 מדינות מזיזות את השעון שעה קדימה בקיץ — אך כל אחת בתאריך אחר. ארה"ב עוברת לשעון קיץ כשבועיים לפני ישראל, ולכן בתקופה הזו הפרש השעות מניו יורק מתכווץ זמנית משבע שעות לשש. לכן חשוב לבדוק את ההפרש המעודכן ולא להסתמך על הכלל הקבוע.